פיצויי פיטורים

פיצויי פיטורים הם פיצויים המשולמים לעובד עם סיום עבודתו, ובעיקר עם פיטוריו, כפיצוי על אובדן מקור פרנסתו. בהתאם לפקודת מס הכנסה פיצויי הפיטורים הם חלק ממענק פרישה, הכולל תשלומים נוספים הניתנים לרגל הפסקת העבודה.

הבטחת פיצויי הפיטורים

פיצויי הפיטורים יכולים להצטבר לסכומים גבוהים שהמעסיק יתקשה לשלמם. על כן, בחלק מהמדינות שחייבו פיצויי פיטורים הונהגו הסדרים משלימים להבטחת תשלום הפיצויים.

• בבלגיה, צרפת וספרד הונהגה קרן ממשלתית שגבתה מס מיוחד מהמעסיקים לצורך תשלום פיצויי פיטורים לעובדים שמעסיקם פשט רגל. תשלום דומה נהוג על ידי המוסד לביטוח לאומי בישראל.
• במדינות רבות נקבעה חובה על המעסיק להבטיח את פיצויי הפיטורים בקופה חיצונית או דרך ביטוח.

בארצות הברית

חוקי העבודה בארצות הברית אינם מחייבים תשלום פיצויי פיטורים לעובד המפוטר – זהו נושא להסכם בין העובד למעסיקו.

הסכמי פרישה כוללים לעיתים גם הגבלה של זכות העובד לעבוד אצל מתחרים של מעסיקו, וכן ויתור על כל תביעה כלפי המעסיק. חלק מההסכמים קובעים תשלום חודשי לעובד עד למציאת מקום עבודה חדש.

בממלכה המאוחדת

בממלכה המאוחדת תשלום פיצויי פיטורים לעובד המפוטר מוסדר בחוק. הזכות לפיצויים קמה לאחר השלמת שתי שנות עבודה. גובה הפיצויים מחושב לפי הוותק של העובד, והוא גדל ככל שהעובד מבוגר יותר. גובה הפיצויים מכוח החוק מוגבל ל-16,320 לירות שטרלינג (באפריל 2021). פיצויי פיטורים עד לסך של 30,000 ליש"ט פטורים ממס.

באיטליה

באיטליה עובד זכאי לפיצויי פיטורים בסיום עבודתו, ללא תלות בסיבה לסיום העבודה.

בישראל

ערך מורחב – חוק פיצויי פיטורים

הסדרתם של פיצויי הפיטורים בישראל נעשית בחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג–1963 והתקנות שהותקנו מכוחו. המנהג לשלם פיצויי פיטורים התקיים גם קודם לחקיקת החוק (כבר בשנת 1939 פסק השופט שניאור זלמן חשין פיצויי פיטורים לעובד, לאחר שהוכח שמדובר במנהג קיים בענף הייצור), והחוק ביסס מנהג זה והחיל אותו על כל העובדים ומעסיקיהם.

הזכות הבסיסית לקבלת פיצויי פיטורים קבועה בסעיף 1 לחוק: "מי שעבד שנה אחת ברציפות – ובעובד עונתי שתי עונות בשתי שנים רצופות – אצל מעסיק אחד או במקום עבודה אחד ופוטר, זכאי לקבל ממעסיקו שפיטרו פיצויי פיטורים".

החוק מונה שלל מקרים שבהם דינו של העובד המתפטר הוא כדין מפוטר, כלומר הוא זכאי לפיצויי פיטורים אף שהפסקת העבודה נעשתה שלא ביוזמת המעסיק (אלא ביוזמת העובד או גורם אחר).

סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים ואישור כללי בדבר תשלומי מעבידים לקרן פנסיה ולקופת ביטוח במקום פיצויי פיטורים שהוצא מכוחו, מאפשרים למעסיק ולעובד (או לארגוניהם) להגיע להסכם לפיו ההפקדות החודשיות של המעסיק לקרן פנסיה או לקופת ביטוח על שם העובד יבואו במקום מחויבותו לתשלום פיצויי פיטורים (כולה או חלקה), ואילו העובד יהיה זכאי לסכומים אלה גם אם התפטר מרצונו, בלא שהתקיים בו תנאי אחר המזכה בפיצויי פיטורים. אופציה זו אכן ממומשת בהסכמים קיבוציים ובצווי הרחבה שהוצאו לפיהם.

פיטורי העובד עקב התנהגות חמורה שלו שאינה מאפשרת את המשך העסקתו עלולים להביא לשלילת זכותו לפיצויי פיטורים.

בהתאם לחוק, פיצויי הפיטורים מחושבים לפי המשכורת החודשית האחרונה של העובד, מוכפלת במספר שנות הוותק שלו. דוגמה: עובד שמשכורתו האחרונה היא 8,000 שקל לחודש ופוטר לאחר שעבד 5 שנים, זכאי לפיצויי פיטורים בסך 40,000 שקל. פעמים רבות נכלל חלק מפיצויי הפיטורים (או כולם) בקופת הגמל המשמשת לביטוח פנסיוני של העובד, כך שהמעסיק נדרש רק להשלים אותם לסכום הקבוע בחוק.

בהסכמי פרישה מובטח לעיתים לעובד סכום פיצויים מוגדל, הנקוב באחוזים מהסכום הנדרש בחוק. פיצויים בשיעור 200% למשל, הם פיצויים שגובהם כפול מהנדרש בחוק.

בהתאם לפסיקה של בית המשפט העליון, פיצויי פיטורים אינם בגדר הכנסת עבודה. בהתאם לכך, פיצויי פיטורים פטורים מדמי ביטוח לאומי ומדמי ביטוח בריאות.

סעיף 9(7א) לפקודת מס הכנסה מעניק פטור ממס הכנסה למענק פרישה, שהוא מכלול התשלומים שניתנו לעובד עקב הפסקת עבודתו, ובהם בעיקר פיצויי הפיטורים. פטור זה מוגבל לתקרה המהווה את הסכום הנמוך מבין:

1. 150% ממשכורת חודשית
2. ₪13,310 (נכון ל-2023) לכל שנת עבודה.

כאשר מענק הפרישה משולם עקב מות העובד, מוכפל הסכום הפטור. קיימות דרכים נוספות להקטנת מס ההכנסה על פיצויי פיטורים.

קבלת פטור ממס לפיצויי פיטורים עלולה לפגוע בזכות לפטור ממס לפנסיה.

קישורים חיצוניים

חוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג–1963, ספר החוקים הפתוח, באתר ויקיטקסט

• דוד שי, מיסוי תשלומים הניתנים עם ניתוק יחסי עובד-מעביד, באתר חילן
• פיצויי פיטורים, באתר כל זכות
• עידית צימרמן, יובל טוכמן ועומר רוזנוקס, "שלילת פיצויי פיטורים במשפט הישראלי – קריאה לשינוי הדין", מעשי משפט יד, 2023